ת' שלנו בת 21 ילדה על הספקטרום נמצאת בשירות אומנה מגיל 4.

היא (זאת שכולם מסתכלים עליה כאילו משהו לא כשורה אצלה) אמנם בת 21, אך היה בה משהו שטרם הכרתי.

היא שיודעת לפחד, הפעם עשתה מעשה והתגברה.

היא , שלא מדברת כמוך וכמוני, הפעם היתה מאוד ברורה.

בתוך הים הגדול, סירת בננה אחת ושנים עשר אנשים (האחד שריריו מוחצנים עד בהלה, השני עם כרס של "הכל כלול", השלישי משוויץ ביכולותיו וכל היתר היו דומים... ) דלגה ממתקן למתקן תוך שהיא נעזרת בשותפים לאטרקציה, עד שהגיעה למושב שנראה לה בטוח, על הבננה שבחוף קיסוסקי. טל פרץ , המדריך הורה לה להשמע להנחיות, והתייחס אליה כאל שווה בת שווים, והנה זה בא....טל שם גז והם החלו להתנועע, לשוט, לצוף, לעוף, לצרוח, לשמוח עד שנפלו בזה אחר זה. ומי נשארה מתוך כל הילדים?

הילדה שלי, הגיבורה שלי. עם כח אינרצי מהול בגבורה. צוחקת על כולם. השורדת האחרונה היתה כן כן, הבת שלי והיא על הספקטרום. היא נשארה לבד, כשכפות ידיה אוחזות היטב בידיות.

היא נשארה אחרונה על הבננה ואחר כך גם על אבוב השכיבה (מי שחווה, יודע כמה זה קשה) וכשהגיעה בבטחה לסירה הרימה היד בתרועת ניצחון. זאת היא. הבת שלי. זאת שמפטפטת פחות מאיתנו, זאת שלא מכירה את המילה אגו. היא ניצחה בצינעה וצחקה בחכמה. זאת הפעם הראשונה שהיא מתאתגרת בספורט ימי מטורף. מחר נעלה את דרגת הקושי . למה? כי אין גבול ליכולות של המאותגרים ויעידו על כך אלו שנפלו למים...