לגיל המצוות גם משמעויות ברמה החברתית. נ׳ לא יישכח לעולם את היום הזה, לא הוא ולא אנחנו.

עוז פפרברג, עו״ס קליני, כותב כך:

כל נער יהודי בהגיעו לגיל 13, על פי המסורת, מחויב בעשיית מצוות בזכות עצמו, ולא בשם הוריו שהיו אחראיים לכך לפני כן. לפי ההלכה באירוע בר מצווה אומר האב של הנער "ברוך שפטרני מעונשו של זה".

לגיל המצוות גם משמעויות ברמה החברתית. למשל, זו נקודת מפנה בציפיות החברה מבן המצווה להתבגרות וכניסה לעולם של מחויבות. שינויים גופניים וסביבתיים מעודדים את המתבגר להתבוננות עצמית ועיסוק בשאלות של גיבוש וזהות העצמי.

העלייה לתורה בבר מצווה צופנת בחובה גם את הקשר העמוק שבין הבן לאביו.

אולם, מה בדבר ילדים באומנה, כאלו שאין באפשרות ההורה הביולוגי להיות שם עבור הילד?

כך במקרה של נ׳ ומשפחת האומנה אשר מלווים ע"י המכון מזה כשלוש שנים.

היה לי ברור שהודות לדרך המשותפת שעברו יחד, האהבה והכבוד ההדדי ביניהם,

יהיה זה האב האומן, שיתייצב לצידו בעלייה לתורה.

למביט מהצד אין מושג על ההיסטוריה של הנער.

רק חיוכים קטנים ומבטים חטופים ביניהם, הם אלו שמספרים את הסיפור הגדול.

נ׳ לא יישכח לעולם את היום הזה, לא הוא ולא אנחנו.